האמנות כידוע נוצרת במדיומים רבים. משירה דרך ציור ועד מוסיקה ומחול, כל אלה ועוד נמנים עם המדיומים שבאמצעותם האדם מבטא את נפשו על מצוקותיה, חרדותיה, שמחותיה וחיפושיה הרוחניים אחר הנשגב, דתי או אסתטי. זהו ללא ספק צורך אנושי אוניברסלי.

הוגים שונים התייחסו לתפקיד שממלאים האמנות והיופי בתרבות, ביניהם מי שכונה פילוסוף דור ילדי הפרחים- הרברט מרקוזה, איש אסכולת פרנקפורט.

אחת הטענות המפורסמות של מרקוזה היא כי האמנות משמרת בייצוגיה הבטחה לשחרור מעיקרון
המציאות הדכאני: "על רקע המאבק המתמיד לשחרור האדם, קובע מרקוזה, האמנות תוסיף להתקיים תמיד כאמירת לאו למציאות הקונקרטית, כשלילתה המתמדת וכאופק לקיומה של מציאות אנושית לא-דכאנית. "*   

אעיד על עצמי:
כאשר אני עורך את חשבון נפשי מהזווית של הבחירה שלי לעסוק באמנות ושואל את עצמי מדוע אני
מחפש אחר היפה אני מגיע למסקנה שאם היה לי אי פעם משהו לומר לעולם הרי זה הרצון לתת ביטוי לאיזו שמחת חיים ספונטנית ואותנטית שידעתי בימי הילדות והנעורים ושאבדה לי עם אבדן דרכי.

חיפשתי את הדרך להתבטא, ובעצם, שלא במודע, שאפתי לחזור אל האושר שידעתי בילדותי.

 תוך כדי חיפושים גיליתי את צילום הסטילס, מדיום שבאמצעותו אני מצליח, אני מקווה, לבטא את אותה שמחת חיים שמעולם לא נשכחה, על ידי יצירת דימויים יפים של העולם.

*מרקוזה, הרברט. "הממד האסתטי" , הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.

אוריאל סיון, ישראל 2019